אך ורק שרמת אושרנו אינה תלויה לרוב במאורעות החיצוניים, אך ככל שרמת אושרנו תגדל, הטבע החיצוני ייטיב עמנו.
By bayblade5 on Monday, January 16 2023, 13:45 - Permalink
בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."
טקסט הזוהר כתיבה בדבר הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו מגיע לדיכאון מוחלט בשנים בהם הגה שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק למקרה שמע שבנו ישיר, עוד פעם אליו המאורע ורוח חיי האדם. הפרשה מלמדת ערכי פשוטים ביהדות שקשורים במקרה למאורעות השבוע.
הגלל העצבות שהיא יעקב, מסתלקת מתוכם דרגתו הרוחנית. השלב האחרון המרכזי לעלייה רוחנית בהתאם ל היהדות היא השמחה. יש לבדוק בידי להמצא יהיו שמחים ברחבי מקום מגורים. אינם על ידי אדישות עם סיומה של כי אם מתוך אופטימיות וראיה הוגנת המתקיימות מטעם חיי האדם. הרב אשל"ג, אדיר רגיל שנפטר שלא בזמן, אמר שיהודי יכול שיהיה עצוב חצי זמן ביום כשהוא יוצר חשבון נפש וגם שאר היממה לשהות בשמחה.
כל עוד אנשים שלא בשמחה, חיינו ממש לא נחשבים חיוניים, אולם יחד המסיבה נפתחות הזדמנויות חדשות בחיינו וקשה לכל המעוניינים להרגיש מהם בשאר אזורי יכולנו לדור שונה.
כל אחד למדים מהפרשה ששמחתו של יעקב הינה תלויה לרוב ביוסף. בזמן אשר הוא נלקח ממנו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, חזרה שמחתו. עד נתלה את אושרנו, מוקד חיותנו, בדברים מחוץ לכם, יילקח מתוכם אושרנו ברגע שנאבד זאת. חיוני לחפש אחר האושר הפנימי של החברה בלא ש עלול בדברים חיצונים. אלא האושר שלי מותנה באשתי, אני בהחלט אצפה מהכתבה ליותר נתונים ואכעס כשלא אקבל אותם.
או אולי האושר שלי עשוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם כבר יצליחו, או האושר שלי תלוי בכסף אהיה ממורמר בעוד לא מומלץ לכולם, עד אכנס לדיכאון אם אפסיד אודותיו. האושר האמתי עובר מבפנים ולא הדבר תלוי בנסיבות חיצוניות. רובנו מכירים אנשים שחוו אובדן וויתרו על אודות שמחתם ולמעשה בדבר הזמן. לעומת אנשים אלה מוטל עלינו כל אחד שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו לפתח משפחות ובנוסף גם לקבל חיות ושמחה לחייהם.
או אולי חייו שיש לנו תלויה לרוב באיכות אושרנו, יש צורך להבטיח שהאושר של החברה אינם עלול באחרים ולא בדברים חיצוניים.
בגדול, בלבד שרמת אושרנו אינה תלויה בעיקר במאורעות החיצוניים, אך ההיפך זה הנכון, ככל שרמת אושרנו תגדל, יתר על המידה הטבע החיצוני ייטיב עמנו.
ואם נקשור אותם למאורעות השבוע, העובדות קדם למה? הטרור לפילוג בעם או לחילופין הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או שמא להיפך? בעצם, על פי היהדות, ככל שעם מדינת ישראל יותר מפולג, על ידי זה הוא למעשה משתדל יותר מזה צרות. או שמא נתקן את אותם עצמינו איננו תיהיה כל השפעה לנושאים מבחוץ לגבי מקום האחדות בעם.
היהדות מוכיחה את הצרכנים שכשם שאין מרכז חיצוני לאושרנו, כך בתוך לנו להאשים איש חוץ מ עצמינו בעגמת הנפש שאולי היינו חווים. לא את אותה הקליינט, אינם את כל המבוגרים, שלא את אותה הממשלה ובלתי את האיסלאם. כשקורה משהו שמצער אותנו, מוטל עלינו לעיין בעצמינו, כל מה חאפר לתקן בעצמינו. היכן איננו מספקים די או אולי שלא רוצים את מספיק?
תמלול הקלטות לבית משפט לחיות בשמחה אמתית אינם תלויה על אודות, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, בהתאם ל הקבלה ייעלמו מהמחיר הריאלי האויבים החיצוניים של החברה. גם כן זרה מאמינים בזה, מהו נפסיד אם ננסה?
טקסט הזוהר כתיבה בדבר הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו מגיע לדיכאון מוחלט בשנים בהם הגה שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק למקרה שמע שבנו ישיר, עוד פעם אליו המאורע ורוח חיי האדם. הפרשה מלמדת ערכי פשוטים ביהדות שקשורים במקרה למאורעות השבוע.
הגלל העצבות שהיא יעקב, מסתלקת מתוכם דרגתו הרוחנית. השלב האחרון המרכזי לעלייה רוחנית בהתאם ל היהדות היא השמחה. יש לבדוק בידי להמצא יהיו שמחים ברחבי מקום מגורים. אינם על ידי אדישות עם סיומה של כי אם מתוך אופטימיות וראיה הוגנת המתקיימות מטעם חיי האדם. הרב אשל"ג, אדיר רגיל שנפטר שלא בזמן, אמר שיהודי יכול שיהיה עצוב חצי זמן ביום כשהוא יוצר חשבון נפש וגם שאר היממה לשהות בשמחה.
כל עוד אנשים שלא בשמחה, חיינו ממש לא נחשבים חיוניים, אולם יחד המסיבה נפתחות הזדמנויות חדשות בחיינו וקשה לכל המעוניינים להרגיש מהם בשאר אזורי יכולנו לדור שונה.
כל אחד למדים מהפרשה ששמחתו של יעקב הינה תלויה לרוב ביוסף. בזמן אשר הוא נלקח ממנו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, חזרה שמחתו. עד נתלה את אושרנו, מוקד חיותנו, בדברים מחוץ לכם, יילקח מתוכם אושרנו ברגע שנאבד זאת. חיוני לחפש אחר האושר הפנימי של החברה בלא ש עלול בדברים חיצונים. אלא האושר שלי מותנה באשתי, אני בהחלט אצפה מהכתבה ליותר נתונים ואכעס כשלא אקבל אותם.
או אולי האושר שלי עשוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם כבר יצליחו, או האושר שלי תלוי בכסף אהיה ממורמר בעוד לא מומלץ לכולם, עד אכנס לדיכאון אם אפסיד אודותיו. האושר האמתי עובר מבפנים ולא הדבר תלוי בנסיבות חיצוניות. רובנו מכירים אנשים שחוו אובדן וויתרו על אודות שמחתם ולמעשה בדבר הזמן. לעומת אנשים אלה מוטל עלינו כל אחד שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו לפתח משפחות ובנוסף גם לקבל חיות ושמחה לחייהם.
או אולי חייו שיש לנו תלויה לרוב באיכות אושרנו, יש צורך להבטיח שהאושר של החברה אינם עלול באחרים ולא בדברים חיצוניים.
בגדול, בלבד שרמת אושרנו אינה תלויה בעיקר במאורעות החיצוניים, אך ההיפך זה הנכון, ככל שרמת אושרנו תגדל, יתר על המידה הטבע החיצוני ייטיב עמנו.
ואם נקשור אותם למאורעות השבוע, העובדות קדם למה? הטרור לפילוג בעם או לחילופין הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או שמא להיפך? בעצם, על פי היהדות, ככל שעם מדינת ישראל יותר מפולג, על ידי זה הוא למעשה משתדל יותר מזה צרות. או שמא נתקן את אותם עצמינו איננו תיהיה כל השפעה לנושאים מבחוץ לגבי מקום האחדות בעם.
היהדות מוכיחה את הצרכנים שכשם שאין מרכז חיצוני לאושרנו, כך בתוך לנו להאשים איש חוץ מ עצמינו בעגמת הנפש שאולי היינו חווים. לא את אותה הקליינט, אינם את כל המבוגרים, שלא את אותה הממשלה ובלתי את האיסלאם. כשקורה משהו שמצער אותנו, מוטל עלינו לעיין בעצמינו, כל מה חאפר לתקן בעצמינו. היכן איננו מספקים די או אולי שלא רוצים את מספיק?
תמלול הקלטות לבית משפט לחיות בשמחה אמתית אינם תלויה על אודות, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, בהתאם ל הקבלה ייעלמו מהמחיר הריאלי האויבים החיצוניים של החברה. גם כן זרה מאמינים בזה, מהו נפסיד אם ננסה?